זוגיות היא הדרך שבחרו מרבית בני האדם כדרך חיים לאדם הבוגר. מתוך הזוגיות צומח התא המשפחתי כך שלמעשה על מוסד הזוגיות מושתתות המשפחה והחברה כולה. בעידן החדש החוקים מתחילים להשתנות מעט אך עדין הזוגיות היא הבחירה הנפוצה.
הזוגיות מספקת ביטחון, הגנה, התמודדות כלכלית פשוטה יותר, חלוקת העומס בגידול המשפחה, ביטחון פיזי רב יותר וחיי חברה )אם בהרחבת המעגל החברתי או הרחבת המעגל המשפחתי(.
מחקרים מראים כי אנשים נשואים חיים יותר, בשביעות רצון גדולה יותר.
כאשר הזוגיות טובה תחושת הביטחון קיימת, העוגן והיציבות מהווים קרקע בטוחה של בני הזוג ביציאה מהמרחב הזוגי וחזרה הביתה אל הבסיס הבטוח. אותם ביטחון ויציבות אף עוברים לדור ההמשך, לילדים, אשר גדלים בטוחים יותר כאשר הסביבה ההורית חזקה ויציבה.
ישנם מיתוסים רבים ב נוגע לזוגיות אשר במידה רבה יוצרים פער בין "רצוי למצוי" -
"בזוגיות טובה בני הזוג מבינים אחד את השני גם בלי לדבר"
הציפיה שבן הזוג שלנו יבין אותנו גם ללא מילים מהווה מכשול גדול עבור זוגות רבים. מתוך שנים רבות של ביחד נוצרת תחושה שגויה שהכול כבר ידוע ומוכר ולכ ן אין צורך במילים. נכון כי מתוך זוגיות ממושכת ישנם רגעים בהם מספיק מפגש עיניים כדי להבין זה את זו. אבל פעמים רבות כל כך אין בכך די או שהמבט מפורש באופן שונה אצל המתבונן ממה שהתכוון אליו המביט...
כאשר הציפיה היא שתובן ללא מילים התוצאה הצפויה ביותר היא אכזבה. 22 מיתוס נוסף הוא ש"בזוגיות טובה חייבת להיות הרמוניה מוחלטת, אין חיכוכים ואין מריבות". אם מתקיימת מריבה הרי שיש בכך איום בסיסי וקיומי על יסוד הזוגיות. מתוך האמונה כי אין מקום לעימותים וחיכוכים עלולה להיווצר הצטברות של מתח וכעס )כי אסור להוציא אותו החוצה( וסוגיות מהותיות בהן יש חילוקי דעות או אי הסכמות עלולות להישאר בלתי פתורות ואלו עשויים לגבות מחיר כבר.
המטרה בזוגיות טובה היא לא להימנע מחיכוכים אלא ללמוד דרכים המתאימות לשני בני הזוג לפתרון חיכוכים אלו, למצוא דרכים למשא ומתן ולאיזון זוגי נכון.
"בזוגיות טובה אין סודות"
צריך לדבר על הכל. ישנם זוגות שידברו ביניהם הרבה וישנם זוגות שידברו פחות. ההתאמה בין הצרכים של כל אחד מבני הזוג היא החשובה. אם לאחד מבני הזוג צורך גדול בשיתוף, על השני לאפשר זאת, ולהיפך.
חשוב לזכור שהשיתוף חשוב אבל גם המרחב האישי והאוטונומיה חשובים. לכל אדם הזכות לשמור על עצמו ולעצמו דברים שונים.
"בזוגיות טובה בן הזוג שלך תמיד במקום הראשון "
ויתור עצמי מתמיד והשמת צרכי העצמי בצד לאורך זמן מובילים לחוסר איזון, תסכול וכעס. כדי לתת לבן הזוג, להעניק לאחר, עלינו לתת ולהעניק לעצמנו קודם כל. מצב בו קיימת התיחסות לאחר תוך ביטול העצמי עלול להעמיד את הקשר בסיכון. אפילו בקשר הראשוני והבסיסי ביותר – הקשר של אם עם תינוקה – ידוע היום כי אם האם אינה דואגת לצרכיה לא תוכל להעניק לתינוק שנדרש לו.
מוטיבים רגשיים אופייניי ם במהלך מחלה בהסתכלות זוגית
כל אחד מהמאפיינים הללו עשוי להתקיים בשלבים שונים אך יכול גם שלא להופיע. ובנוסף כל אחד מהם יכול להופיע או לחזור לאורך שלבי המחלה השונים. הדברים יראו מעט שונה ומשלב אחד לשלב אחר במחלה.
הכחשה מול קבלה – התהליך של הסתגלות לחולי בחיי זוג – הבנת המשמעות, הפנמה וקבלה )אשר לא תמיד מתרחשת(. זהו תהליך מורכב רגשית ומלווה בתחושות מנוגדות רבות ומגייס לעיתים שימוש במנגנוני הגנה – יעילים יותר או פחות. כאשר נכנסת מחלה לחיי זוג ומשפחה ישנו, על פי רוב, ערעור של המוסכם והקיים. על השגרה המוכרת והידועה לפנות מקום ליומיום חדש שאינו מוכר ואינו ידוע. חלק מתהליך הסתגלות זה טומן בחובו צורך לאיזון בין קבלת המצב ובין עצימת עיניים והכחשה. זהו מהלך טבעי ומובן אך אם ההכחשה נמשכת זמן רב מדי המערכת לא יכולה לאזן את עצמה בהתאם למצב.
ייאוש מול תקווה – הייאוש והתקווה במחלות הנוירולוגיות מופיעים ונסוגים חליפות – כמו גאות ושפל. בתקופות טובות יותר ופחות.
המטרה לשאוף אליה היא חיפוש אחר החיובי בתקופות הטובות וגם בתקופות הרעות - לנסות ולמצוא רגעים של חיוב . התקווה יכולה להימצא במקומות שונים – יש מי שהמחלה אפשרה לו לגלות בעצמו ובאחרים נקודות לאחיזה ולתקווה, יש מי שמצא מזור בפעילות מאתגרת ויהיו אלו שיתקשו מאד להתרומם מעל נקודת הייאוש והכאב. הזוגיות בהתאמה גם בה ניתן לנסות למצוא את החיובי בתוך הקושי .
סודיות ומופנמות מול פתיחות – היכולת לדבר על המחלה והרגשות הנלווים לה שונה מאחד לשני. אין נכון ולא נכון – כל זוג והמתאים לו. יהיו זוגות שידבקו בעשיה, יהיו זוגות שיחלקו את הקושי – סוגים שונים לאנשים שונים. כאשר ישנו צורך של אחד מבני הזוג לדבר על המחלה בעוד השני לא מסוגל לכך או שמתוך הצורך לגונן ולא להכאיב לא מדברים על המחלה. זהו מצב אשר עלול להוביל לריחוק וחוסר שותפות.
בדידות מול חיבור – הופעת מחלה או התקדמותה עלולה להרחיק בין בני הזוג. התמודדות עם מחלה היא דבר אישי. על החולה בראש ובראשונה להתמודד עם הקשיים בכוחות עצמו ורק אז יוכל להיעזר בבן הזוג. זהו מצב בו עלול בן הזוג הבריא להרגיש מורחק ולא שותף. בנוסף הצורך או הרצון של בן הזוג הבריא לסייע – אבל הקושי להבין כיצד ניתן לעזור. ולעומת זאת כאשר ישנה ציפיה של החולה לעזרה, "להצלה" ובן הזוג הבריא לא מסוגל לעזור. בריאות עלולה לזמן רגשות אשם של הבריא או האשמה של החולה – לא בחשיבה רציונלית אבל הרגש אינו רציונלי כידוע לכולנו.
אובדן מול חידוש – מחלה בחיי זוג משמעותה אובדנים . בצד האובדנים הרבים יכול להיווצר פתח לחדשנות ולמציאת דרך חדשה – אישית וזוגית.
ישנם חולים ומשפחות אשר מספרים שדווקא כאשר אחד מבני הזוג חלה ונזקק לעזרה נוצרה קירבה גדולה יותר וחברות הדוקה.
כל המאפיינים הללו (ובוודאי נוספים) עוטפים את החולה ובן זוגו במעטה מורכב ומסובך של תחושות ורגשות. התנודה בין הקטבים של כל אחד מהמוטיבים הרגשיים הללו יוצרת ריקוד פסיכולוגי מורכב. הוא מורכב כשמדובר באדם אחד החווה אותם אז בוודאי מורכב פי כמה כשמדובר בשניים.
כפי שנאמר קודם למחלה השפעה גדולה על הזוגיות ויכולתם של החולה ובן זוגו להתמודד עם המשימות הרבות שמציבה התמודדות זו.
זוגיות כמשאב להתמודדות - מחלה היא משבר ומחייבת יציאה מהשגרה – זהו מצב שמזמן פעמים רבות, קונפליקטים חדשים או מעצים קונפליקטים ישנים. המתח גבוה, החושים ערים ומחודדים. זהו מצב לחץ שמזמין קושי בפתרון בעיות והצמדות לעמדות מוכרות.
חשוב לזכור שבין בני הזוג יש אחד חולה ואחד בריא – בלי קשר למאזן הכוחות הקודם למחלה )בין אם היה מוסכם ונוח ובין אם לא(. כעת מתערער מאזן זה ונוצר מאזן כוחות חדש והפרה משמעותית בשיווי המשקל הזוגי. בעצם זהו זמן שדורש בניה מחדש של מערך כוחות והגעה מחדש לאיזון.
השינויים הנדרשים על רקע לחץ ואי וודאות מיצרים כעסים ומתחים אשר פעמים רבות לא מוצאים ביטוי בדרך יעילה אלא באופן של פריקת מתחים ותסכול האחד על השני. ואז מגיעים
רגשות האשם – על הכעס שיצא החוצה (בן הזוג) על המחלה עצמה (החולה) נשמע שוב ושוב אמירות של – "לא ככה זה היה צריך להיות." רגשות האשם מובילות להתרחקות, הסתגרות וכך הולכת וגדלה תחושת ״הלבד ״ בתוך הזוגיות. תחושת ריחוק זו היא הפוכה, כמובן לאינטימיות, לקרבה.
לסיכום - מחלה היא התמודדות מורכבת ומחלה נוירולוגית ניוונית (נוירו- דגנרטיבית) מורכבת עוד יותר.
קשה לומר מה הם ה"חוקים" להתמודדות טובה יותר, והדינמיות של המחלה בצרוף הדינמיות של החיים מקשה מאד על בניית חוקי "עשה ואל תעשה".
יחד עם זאת, ניתן לומר כמו ביחסים של זוגות בריאים כך גם כשמחלה נכנסת לחיים –
המפתח להבנה, לאיכות חיים טובה יותר ותחושה נפשית טובה יותר עובר דרך תקשורת פתוחה, כנה ומתחשבת ככל הניתן. תקשורת זו ניתנת להשגה על ידי עבודה, השקעה ולמידה משותפת – לבד או בטיפול.
אל תישארו לבד בזוגיות – אפשר וחשוב לטפל בקשיים, למצוא דרכים טובות לחיים משותפים שמאפשרים שלם הגדול מסך חלקיו.
כתבה: נויה גבע עובדת סוציאלית,
מטפלת זוגית ומשפחתית היחידה להפרעות בתנועה,
המרכז הרפואי תל אביב
Комментарии