ספיגה, פיזור, מטבוליזם ופינוי מהגוף

פרמקוקינטיקה היא ענף במדע הפרמקולוגיה העוסק בהשפעת תרופות על גוף האדם, ובתנועת התרופה בתוך הגוף. דהינו המסלול שבו תרופה צריכה לעבור מהרגע שנכנס לגוף ועד המפגש באתר המטרה. בפועל, תורה זו מיושמת על תרופות, אם כי באופן עקרוני היא נכונה גם לגבי מזונות, חומרים המשתתפים בתהליך המטבוליזם, הורמונים, רעלים ועוד.

דרכי הצריכה הקיימות לקנאביס רפואי(עישון, שמן, אכילה) שונות מאוד בפרופיל הפרמקוקינטי שלהן וזה מה שמבדיל ביניהן ומייעל את ההתאמה שלהן למסלול טיפול עבור המטופל.

התהליך הפרמקוקינטי של הפייטו-קנבינואידים(החומרים הפעילים בקנאביס) כולל בתוכו 4 תהליכים עיקריים:

1. תהליך הספיגה של החומרים הפעילים למחזור הדם, בכל אחת מדרכי הצריכה השונות

2. תהליך פיזור הקנבינואידים ממחזור הדם אל איברי ורקמות הגוף

3. תהליכי מטבוליזם המתרחשים בכבד ובמדורים אחרים בגוף

4. תהליכים פינוי החומרים הפעילים מהגוף דרך נוזלי גוף וזקיקי השיער

.

ספיגה של פייטו-קנבינואידים למחזור הדם – בחלוקה לפי דרכי צריכה:

.

דרך צריכה ראשונה – מתן שאיפתי

מתן שאיפתי(עישון ואידוי) היא דרך צריכה יעילה ומהירה לספוג את החומרים הפעילים למחזור הדם ולמוח, תוך חשיפתם באופן כמעט מיידי למערכת העצבים המרכזית היוצרת השפעה מהירה ועוצמתית.

במחקרים השוואתיים נמצא כי מתן שאיפתי של קנאביס נמוך רק במעט לעומת מתן תוך ורידי של חומרים פעילים, ולכן זוהי דרך הצריכה העצמונית היעילה ביותר בהיבט של מהירות ההשפעה.

הפרופיל הפרמקוקינטי של מתן שאיפתי מראה כי הזמינות הביולוגית של THC בדרך זו נעה בין 2% המינימלי ל-56% ברף המקסימלי, בעוד הזמינות הביולוגית של CBD נעה בין 11% -45%.

השונות הגבוהה בטווח זה מקורה בשוני בין נבדקים שונים במאפיינים כגון משך תהליך החימום של הקנאביס והטמפרטורה בה הוא התבצע, פרק הזמן בין שאיפה לשאיפה, מספר השאיפות הכללי ואורכן, וכן סיבולת הריאות של המטופל.

קצב היווצרות המטבוליטים בכבד הוא איטי מאד וריכוזי השיא שלהם נמוכים יחסית, בעוד במחזור הדם ריכוז ה-THC המקסימלי (שיא ההשפעה המורגשת) מופיע לאחר 8-12 דקות לאחר צריכה במתן שאיפתי.

נתונים פרמקוקינטיים עיקריים של מתן THC בשאיפה:

• זמן בדקות לפיזור (מחצית החיים) – 15 עד 30 דקות

• זמן מחצית החיים הטרמינלי – פרק זמן 24 עד 36 שעות

.

דרך צריכה שנייה – מתן תת-לשוני

מתן תת לשוני(מיצוי שמן) היא דרך צריכה נפוצה והיתרונות העיקרים שלה היא האפשרות לשלוט באופן מאוד מדויק במינון והשפעה לאורך זמן רב(עד 6 שעות).

בעת מתן תת-לשוני, החומרים הפעילים (THC ו-CBD ברמה זהה) נספגים ישירות למחזור הדם ואינם עוברים פירוק במערכת העיכול או בכבד, ולכן זמינותם הביולוגית גבוהה יותר.

הפרופיל הפרמקוקינטי של מתן תת לשוני, מראה כי הזמינות הביולוגית של החומרים הפעילים בדרך זו נעה בין 10% ברף המינימלי ל-22% ברף המקסימלי. קצב היווצרות המטבוליטים בכבד הוא איטי מאד וריכוזי השיא שלהם נמוכים יחסית, בעוד במחזור הדם ריכוז ה-THC המקסימלי (שיא ההשפעה המורגשת) מופיע לאחר 8-12 דקות לאחר צריכה במתן תת לשוני.

נתונים פרמקוקינטיים עיקריים של מתן THC תת לשוני:

• זמן בדקות לפיזור (מחצית החיים) – 18 עד 38 דקות

• זמן מחצית החיים הטרמינלי – פרק זמן 24 עד 36 שעות

.

דרך צריכה שלישית – אכלי קנאביס.

מתן אוראלי היא דרך צריכה שהיתרון העיקרי בה הוא חוסר הצורך לשאוף את החומר לראות או להרגיש את המיצוי בחלל הפה.

בעת מתן אוראלי, החומרים הפעילים נספגים למחזור הדם רק לאחר שהם עוברים פירוק במערכת העיכול או בכבד, ולכן זמינותם הביולוגית נמוכה יותר מזו הקיימת בעת מתן שאיפתי או בעת מתן תת לשוני.

בנוסף ההשפעה יכולה להיות מאוד ארוכה וגם שונה ולהגיע בשני גלים.

הפרופיל הפרמקוקינטי של מתן אוראלי מראה כי הזמינות הביולוגית של החומרים הפעילים – THC ו-CBD ברמה זהה, יחד עם שני המטבוליטים ’11-OH-THC’ ו-THC-COOH’) בדרך זו נעה בין 2% ברף המינימלי ל-20% ברף המקסימלי. קצב היווצרות המטבוליטים בכבד הוא איטי מאד וריכוזי השיא שלהם נמוכים יחסית, בעוד במחזור הדם ריכוז ה-THC המקסימלי (שיא ההשפעה המורגשת) מופיע לאחר 30-40 דקות לאחר צריכה במתן אוראלי.

נתונים פרמקוקינטיים עיקריים של מתן THC אוראלי:

• זמן ספיגה למחזור הדם (מחצית החיים) – 1 עד 3 שעות

• זמן מחצית החיים הטרמינלי – פרק זמן 25 עד 28 שעות